מי שלא פוחד, אדום |

סרטון לא חדש, אבל עכשיו הוא צובר את התאוצה שלו. נעמי קליין ואלפונסו קוארון מציגים: "טיפול בהלם".

אגב, מישהו יכול להגיד לי למה למאבק היוצרים אין אתר או משהו?

(הפוסט הזה הוא הפוסט הראשון בניסיון להרים רשימת בלוגרים אקטיבית, שתקדם מאבקים ומטרות טובות).

אתמול התחילה שביתת סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה, בניסיון לתקן עוולות בתנאי ההעסקה של חבריו. זה מאבק מרגש במיוחד, כי לא מדובר בוועד עובדים ותיק, אלא בהתאגדות חדשה של עובדים, שהבינו שרק בהתאגדות אפשר להשיג הישגים מול המעביד. אני לא יודע אם יצא לכם פעם לעבוד במקום שאין בו ארגון עובדים, ואפילו זה היה אחלה מקום ואתם קיבלתם אחלה תנאים, לא יודע אם יצא לכם לחשוב על "מה אם הייתי רוצה להקים פה ארגון עובדים?", וישר הפחד הזה שתוך חמש דקות ידאגו לפטר אותך, ויאיימו על כולם שלא להצטרף. כי למעסיקים מאוד נוח שאין ארגון עובדים. הם אפילו יסכימו לתת לעובדים את מה שבגללו הם חשבו להתאגד "לפנים משורת הדין", והעיקר לפרק את הוועד כמה שיותר מהר.

בישראל מתנהלת מלחמת חורמה בעבודה המאורגנת. עובדים מאוגדים מפוטרים על ימין ועל שמאל כדי לפנות מקום לעובדי קבלן, שממקום מעמדם המוחלש מתקשים להתאגד, וההסתדרות לא עושה דבר כדי לעזור להם.

מאבקי העובדים האחרונים, כמו מאבק מאבטחי בתי החולים, והמאבקים שמנהלים הארגונים המאוגדים דרך כוח לעובדים (כמו בגן המדע, ב"כללית משלימה" ואחרים), הם התחלה משמחת ותקווה לתחייתה של העבודה המאורגנת בישראל, שירדה מגדולתה בעשרים השנים האחרונות, והביאה לדרדור מהותי בתנאי ההעסקה במשק.

הנה תיאור בסיסי של העובדות הקשורות לשביתה באו"פ, ממקלדתה של שרון מלכי, ממובילות ארגון עובדי סגל ההוראה:

סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה מורכב ממנחים וממרכזי הוראה. הסגל אמון על ההוראה בכחמישים מרכזי לימוד שונים בכל רחבי הארץ בהם לומדים כ- 42,000 סטודנטים.

האוניברסיטה הפתוחה היא האוניברסיטה היחידה בארץ שבה אין יחסי עבודה קיבוציים. במשך למעלה משלושים שנות פעילותה של האו"פ, סגל ההוראה שלה היה מועסק בחוזים אישיים, ובתנאי העסקה מקפחים הכוללים בין היתר פיטורין מידי סמסטר. בפברואר 2008 החלה התארגנותו של סגל ההוראה באמצעות כוח לעובדים, והחל מאוקטובר צוות מטעמנו ניהל מו"מ עם הנהלת האו"פ.

ההנהלה מסרבת לעת עתה להתחייב על חתימה על הסכם קיבוצי. ההסכם הקיבוצי היחידי שהיא הסכימה לשים על שולחננו מציע הרעה בתנאים עבור מרבית סגל ההוראה. אנו מתעקשים על הסכם קיבוצי שיטיב עם כל סגל ההוראה מכיוון שללא הסכם התמריץ לפטר תוך זמן קצר עובדים שזכו להטבה בתנאים גדול. בעקבות זאת, הוכרז על סכסוך עבודה לפני כארבעה חודשים. ההנהלה טרם התעשתה והיא מתבצרת בעמדתה שדוחה הלכה למעשה חתימה על הסכם קיבוצי שיטיב עם כל סגל ההוראה. לאחר תקופה ארוכה בה סלע המחלוקת במסגרתו אנו עומדים על זכותנו לעיגון תנאי העסקתנו בהסכם קיבוצי ושיפורם, לא קיבל פתרון במו"מ נאלצנו להכריז על שביתה כללית. אנו מקווים שהשביתה תגיע לסיומה המהיר כאשר הנהלת האו"פ תתעשת ותסכים לעגן את תנאי העסקתינו בהסכם קיבוצי ובתנאים הנהוגים באוניברסיטאות האחרות בישראל.

אז מה עושים כדי לעזור? כותבים אצלכם בבלוג (ותגיבו כאן, כדי שנתחיל להרים רשימה). מקשרים את המילים האוניברסיטה הפתוחה לבלוג של העובדים, תביעו סולידריות בפייסבוק, תספרו לחברים. אם אתם רוצים לתרום בעוד פעילויות (מטה, שטח, תקשורת), כאן יוצרים קשר עם האנשים. יאללה, שיהיה בהצלחה.

הפוסט הזה הוא יריית פתיחה למשהו, שאני מקווה שיהיה גדול ומוצלח ואפקטיבי.

אחרי הקמפיין של דב חנין ו"עיר לכולנו" בתל אביב, ואחרי הקמפיינים של חד"ש ושל התנועה הירוקה בבחירות הארציות, ברור לחלוטין שלמדיה עצמאית, ולבלוגים בפרט, יש כוח להפיץ רעיונות במרחב, ולעורר דעת קהל. שלושת הקמפיינים האלה, שהתבססו באופן ניכר על פעילות התנדבותית במרחב העצמאי, הצליחו כולם לעורר מודעות נרחבת לרשימות ולאנשים שהם הריצו, והתוצאות עצמן, גם אם לא היו מספקות מבחינה פוליטית, היו מרשימות בכולם.

השאלה היא - מה הלאה? זו שאלה שמטבע הדברים יש לה המון תשובות, ויש מסביב רחשוש מרשים של אנשים שמנסים לעשות את הצעד הפוליטי/תרבותי הבא, אבל אני רוצה להציע נתיב אחד, אינטרנטי, שלא יכול ולא רוצה ללכת לבד ולעמוד בפני עצמו, אבל יש לו את היכולת לקחת כל מאבק וכל מטרה ולהגביר אותה.

אני מדבר על רשימה של בלוגרים (ואבל אני מתכוון לכל מי שיש להם קהל, גם אם זה בפייסבוק), שעולם הערכים הפוליטיים שלהם דומה, איפשהו באזורי השמאל, שתתאגד באופן לא נוקשה כדי לעזור ולקדם מטרות ומאבקים קונקרטיים בכלים שיש להם. כלומר, המטרה היא לאסוף כמה שיותר בלוגרים (אני הוזה על כמה מאות. היו 150 בעיר לכולנו, היו איזה 70 שהתנגדו למלחמה, הירוקה וחד"ש הביאו כמה עשרות טובות בבחירות. אז כן, יש חפיפה בין השמות, אבל יש גם פוטנציאל שכדאי לנסות לנצל אותו.

איך אני רואה את זה עובד? אני חשבתי על משהו כזה: הרשימה הזו מתאגדת, מכריזה על עצמה וכמובן קוראת לעוד בלוגרים להצטרף. ה"מכריזה על עצמה" אומר שהקבוצה הזו תנסה להביא את עצמה לידיעת הארגונים והקבוצות שפועלות במרחב הציבורי, וצריכות או יצטרכו עזרה בהפצה של קריאה מטרה/מאבק שלהן. לא ברור עוד מה יהיה בדיוק ההליך, וגם לא התדירות, אבל פעם בכמה זמן, חודש או פחות או יותר, רשימת הבלוגרים תבחר לה מאבק/מטרה אחת לעזור להם כקולקטיב (ברור שכל אחד מהחברים ברשימה יכול לקחת באופן אישי כל מאבק אחר, וברור שכל חבר ברשימה יכול להגיד "לא תודה" על מאבק שהרשימה בחרה) ותעזור. איך עוזרים? כותבים פוסט, מקשרים במילת מפתח חשובה בשביל לכבוש אותה בגוגל, אולי שמים איזה כפתור/ווידג'ט אם יש כזה. עם הזמן נדע יותר מה ואיך לעשות.

ואני מציע מאבק ראשון. המאבק השני ייבחר כבר בכלים שצריך להחליט עליהם (ובלבד שיהיו פשוטים ולא יציפו תיבות אימייל) אבל כיוון שכרגע הקבוצה מונה את שוקי גלילי ואותי, וחשבנו שלגבש קבוצה כזו בלי פעולה קונקרטית יהיה קלאסיקה של בבל"ת, אנחנו מציעים להתחיל בלעזור לעובדי ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה במאבק שלהם מול ההנהלה, שלא מוכנה להגיע איתם להסכם קיבוצי שיסיים את העיוותים בתנאי ההעסקה שלהם (כמו למשל פיטורים מדי סימסטר, כדי למנוע מהם את הזכויות שלהם). את הפוסט הבא אני אקדיש לעניין עצמו. אני אשמח אם תצטרפו אלינו. אפשר לעשות דברים מדהימים.

הניתוח להסרת הכיסא מהישבן של פואד נכשל. זוכרים את הלוויתנים מהנאום של רמון? סוף סוף הם הגיעו אל החוף. כשעמוס עוז אמר שמפלגת העבודה "סיימה את תפקידה ההיסטורי", זה היה אנדרסטייטמנט.

אני חושב עכשיו על החברים שלי שאמרו לי שהם דווקא סוציאליסטים כמו חד"ש, אבל מעדיפים להצביע ל"מפלגת שלטון", כי רק "תנועת העבודה" יכולה לנצח בסיבוב הבא. אני לא מקנא בהם היום.

כדי לא להיכנס לדיכאון, חשוב לזכור שהמשימה האמיתית של בניית אופוזיציה לימין היא בשטח ולא בכנסת. שמאל חדש בונים דרך מאבקים חברתיים.

מה שמזכיר לי שהאחד במאי מתקרב. פגישת ההתארגנות לקראת האירוע בחיפה היא ביום א' הקרוב, ה-29 במרץ, בשעה 19:00, במכון אמיל תומא (רח' לוחמי הגיטאות 27). בעיירה הפריפריאלית תל אביב, צוות החשיבה של חד"ש לקראת אירועי האחד במאי יתכנס ביום ה' 26 במרס בשעה 18:00 ברח' אחד העם 70.

סוף השבוע הגיע, ויש קצת זמן לשבת בנחת ולסכם (טיפה באיחור) את מה שהיה השבוע.

אחרי תל אביב וירושלים, גם בחיפה נערך ביום שני כנס "בונים שמאל ביחד". אולם תיאטרון "אל-מידאן" היה מלא (שזה אומר שהיו יותר ממאה אנשים), והדיון הקיף מגוון רחב של נושאים, דעות וקולות בשמאל.

דיברו במהלך הכנס מגוון פעילים ופעילות מהשמאל החיפאי (וגם כמה מיובאים): ח"כ לשעבר עסאם מח'ול, ח"כ דב חנין, ח"כ מוחמד ברכה, רכזת "אשה לאשה" (המרכז הפמיניסטי חיפה) לשעבר חדווה אייל, דורון גושן מ"חוג חיפה" (קבוצה סוציאל-דמוקרטית בתוך סניף מפלגת העבודה בחיפה), המרצה למשפטים ד"ר יוסף ג'בארין, המרצה לסוציולוגיה ד"ר מרי תותרי, רכז השלוחה החיפאית של המכללה החברתית-כלכלית רפי קמחי (שגם פעיל בתנועה הירוקה-מימ"ד), הפעילה הפמיניסטית מנאל שלבי, עורך דין אבי משולם, העיתונאים הישאם נפאע ורג'א זעאתרה, חבר הועד המנהל של מרכז מוסאווא ד"ר אנוואר ג'מאל ובמאי התיאטרון סיני פתר.

"בונים שמאל חדש" הייתה סיסמת הבחירות של חד"ש. היום, אחרי שמה שהיה מקובל לקרוא לו "שמאל" בישראל קרס לגמרי, ולשלטון עלתה הממשלה הימנית ביותר בתולדות המדינה – הסיסמא הזאת הפכה לכותרת לניסיון לבנות אלטרנטיבה לשלטון הימין.

עלו במסגרת הדיון הרבה שאלות מורכבות בנוגע לעתיד השמאל: איך אפשר לבנות תנועה חברתית רחבה שתתנגד לניאו-ליברליזם של נתניהו? איך אפשר להגיע למגזרים חדשים בחברה הישראלית, שאליהם השמאל עוד לא הגיע עד היום? אילו צעדים יש לעשות כדי להגדיל את שיתוף הנשים בהנהגה של מפלגות השמאל? איך אפשר ליישם את עקרונות השמאל גם בזירה העירונית החיפאית? מהם העקרונות הבסיסיים סביבם אפשר ליצור שיתוף פעולה בין ארגוני השמאל השונים? האם השמאל האנטי-ציוני והשמאל הציוני מסוגלים לשתף פעולה?

מיותר לציין שאי אפשר לענות על כל כך הרבה שאלות בכנס אחד. אבל התחלנו דיון שחייב להימשך בשנים הקרובות, כדי שבאמת נוכל לבנות את השמאל. ביחד.

בינתיים, יצאנו עם מסקנה אופרטיבית אחת מהכנס הזה: השנה תתקיים בחיפה, לראשונה אחרי הרבה שנים, הפגנת אחד במאי נגד הגזירות הכלכליות-חברתיות שתצבע את העיר באדום. או, כמו שעסאם הגדיר את זה: "חיפה האדומה תיאבק בזאב נתניהו".

אז רשמו ביומנים: בחג הפועלים הקרוב, אתם צועדים איתנו בחיפה.

והנה כמה תמונות שמיאר צילמה באירוע:

סניף תל-אביב של חד"ש מזמין למפגש בהשתתפות ח"כ דב חנין ולבחירת ועד הסניף החדש. כמו כן, במפגש שיתקיים בשבוע הבא ייערך דיון על תכניות העבודה שביצוען החלה ועל תכניות לעתיד. המפגש יתקיים באולם הגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, תל-אביב ביום ג', 17 במרס, בשעה 19:30. פרטים נוספים בדוא"ל: info@hadash.org.il

הקבוצה הפמיניסטית של חד"ש, שהוקמה בתל-אביב לאחר הבחירות האחרונות, תקיים ביקור בנצרת ומפגש עם פעילות תנועת הנשים הדמוקרטיות (תנד"י) בעיר. הביקור יתקיים בשבת ה-14 במרס והוא פתוח לכל. להרשמה ופרטים נוספים: טל' 050.5200791. יציאה מתל-אביב בשעה 9:00 מרחוב אלנבי פינת מקווה ישראל, וב-9:15 מדרך נמיר פינת ארלוזורוב – בקרבת תחנת רכבת מרכז.

עד שלא ייאמר אחרת, נראה שכחלק מהמלחמה בגל האבטלה שמביא ועוד יביא המשבר הפיננסי העולמי תפעיל הממשלה את תוכנית וויסקונסין ביתר שאת. התוכנית, שתכליתה המוצהרת היא החזרת מובטלים "כרוניים" למעגל העבודה, ומעשה היא הפרטה של חלק ממערך הרווחה, הוכיחה את עצמה בשלב הפיילוט שלה ככר נרחב להתעמרות בעולים חדשים, ערבים, חולים ונכים. באחרונה נערך כנס בנושא התוכנית, ואילו מטרות היא משרתת באמת. כחלק מהכנס הובאו עדויות של משתתפים בתוכנית. העלינו את העדויות לעיונכן:

WisconsIn